מוכרת היטב התופעה בה משמש לובי בית המלון כ"משרד" עבור רבים שאינם אורחי בית המלון, השוהים בו משך שעות רבות בלי שמזמינים ולו אספרסו קצר, ואילו לאורחי בית המלון המשלמים ממיטב כספם לא נותר מקום פנוי ולא ניתנת האפשרות ליהנות משירות חשוב הניתן על-ידי בית המלון לאורחיו. כלום באפשרות בית מלון לסרב ליתן שירות מסוים, להגביל זמנית או אף למנוע את כניסת מי שאינו נמנה על אורחי בית המלון בזמן מסוים ולמקום מסוים בשטח בית המלון? 

סעיף 6 לחוק שירותי תיירות, התשל"ו – 1976, החל על בית מלון אשר מהווה שירות תיירות, קובע בזו הלשון: "מי שעוסק בשירות תיירות לא יסרב סירוב לא סביר לספק שירות שבתחום עיסוקו, ולא יתנה את הספקת השירות בתנאים שלא הותרו בתקנות". עד לרגע כתיבת שורות אלה לא הותקנו תקנות לעניין זה.

לפיכך, בהתאם להוראה המפורשת הסירוב לספק שירות צריך להיות סביר. בבגצ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פד מד (2) 485, עמ' 513, נכתב בהאי לישנא: "סבירותה של ההחלטה נקבעת על פי המשקל הפנימי הראוי שניתן לגורמים העיקריים המעצבים אותה", לאמור: ככל שבית המלון ייקבע, למשל, שבשעות מסוימות מי שאינו אורח בית המלון אינו רשאי לקבל שירות בלובי אלא אם ביצע הזמנה בסכום מינימאלי כלשהו, כל זאת מן הטעם והשיקול הענייני והברור של מתן זכות ראשונים לאורחי בית המלון כאמור, ללא הפלייה ותוך מתן מלוא המשקל, מדובר בהחלטה שלא חורגת ממתחם הסבירות.

חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א - 2000, הנו חוק אשר מטרתו "לקדם את השוויון ולמנוע הפליה בכניסה למקומות ציבוריים ובהספקת מוצרים ושירותים".

"מקום ציבורי" מוגדר בסעיף 2 לחוק כדלהלן: "כל מקום המיועד לשימוש הציבור, לרבות אתר תיירות, בית מלון, אכסניה, בית הארחה, גן ציבורי, מסעדה, בית קפה, אולם המשמש למופעי בידור ותרבות, מוזיאון, ספריה, דיסקוטק, אולם או מיתקן ספורט, בריכת שחיה, קניון, חנות, מוסך וכן מקום המציע שירותי תחבורה ציבורית".

סעיף 3(א) לחוק קובע כי "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין, נטייה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי, הורות או מוגבלות".

תכלית החוק היא להחיל את עקרון השוויון גם על עסקים פרטיים הפתוחים לשרות הציבור הרחב. עם זאת, סעיף 3(ד') לחוק קובע כי "אין רואים הפלייה ככזו כאשר הדבר מתחייב מאופיים או ממהותם של המוצר, השירות, או המקום הציבורי".

בית מלון הוא גוף פרטי המנהל עסק. כשמדובר בגוף פרטי, יהיו אמות המידה לבחינת השאלה האם ההפליה פסולה או שמא הבחנה מותרת נוקשות פחות מאשר בתחום המשפט הציבורי. בבג"צ 262/62 פרץ נ' המועצה המקומית כפר שמריהו, פ"ד ט"ז (3) עמ' 2101, נכתב בעמ' 2115, כדלקמן: " …בעוד שאזרח פרטי רשאי 'להפלות' בין פלוני לבין אלמוני ולברור לו את אלה שאתם יעסוק אפילו יהיו נימוקיו ומניעיו בלתי סבירים, אסורה הפלייה מטעם רשות ציבורית".

מול זכות השוויון עומדת זכות הקניין של בית המלון כבעל עסק פרטי. זכות הקניין מוגנת בחוק יסוד כבוד האדם והיא כוללת בחובה את חרות השליטה בנכסים, אך איננה זכות מוחלטת. בע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד נ' מגדל כפר שיתופי, פד מט 397, נכתב בבעמ' 431: "הקניין מבטיח לפרט חרות כלכלית. הוא מאפשר שיתוף בין בני אדם. הוא מאפשר להם להפעיל את האוטונומיה של הרצון הפרטי שלהם. מכאן הקשר בין ההגנה על הקניין לבין ההגנה על כבוד האדם".

בת"א 2896/98 ניבי אטיאס ואח' נ' ישרוטל ניהול מלונות (1981) בע"מ (לא פורסם) (פס"ד מיום 14.04.2002) קבעה השופטת ר. למלשטריך-לטר, כי החלטת מלון הספא יערות הכרמל שלא להתיר אירוח מחת לגיל 16 מתאימה ודרושה להשגת המטרה שהציב לעצמו בית המלון – אירוח מסוג מיוחד אשר הרגיעה והשקט הינם עמודי התווך שלו ומתן טיפולים שונים וסדנאות שאינן מיועדות לילדים - ואין דרך אחרת פחותה ממנה בפגיעה כדי להבטיח את אותה מטרה.

וכדבריה: "הזכות הינה יחסית ונסוגה בפני זכויות אחרות כמו הזכות לחופש ההתקשרות, לעיסוק, והזכות לקניין. גם עניין זה מצוי ברקע החלטתי בעת בדיקת השיקולים, סבירותם ומידתם. המסקנה כי מדובר בהבחנה מותרת ולא בהפליה פסולה מייתרת אומנם את השימוש ב "נוסחת האיזון", אלא שההתייחסות לעקרונות אלו כזכויות אחרות מהווה חלק מבדיקת השיקולים הראויים".

מן האמור לעיל אנו יוצאים למדים, שככל שעל-מנת לשמור על קונספט/אופי/צביון מיוחד יש צורך בהגבלה הכניסה על מי שאינו אורח בית המלון ואף סירוב ברור ומוגדר ושאינו שרירותי לספק שירות במקום ו/או בזמן מסוים, מדובר בשיקול ענייני ומידתי. במקרה זה השיקול העסקי יעמוד במבחן הסבירות ומדובר במדיניות מותרת ובשיקולים לגיטימיים המתחייבים מאופיים ו/או מהותם של השירות. נכונים הדברים ביתר שאת בדוגמת הלובי עת אין קיימת הפליה באספקת השירות וההגבלה חלה על כלל הציבור שאינו נמנה על אורחי בית המלון.  

יובהר ויודגש, כי בית המלון מחויב במדיניות סדורה, עקבית, ברורה וכתובה בנושא, ומצופה מבית המלון לפרט בדיוק, ומבעוד מועד, אלו מגבלות הוא מטיל בכל אחד מהשירותים והמתקנים כדי לצאת לידי חובתו בגילוי סביר ובקיום חובת תום הלב. 

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.