אלת הצדק
להיות בטוח בנוגע לביטוח

גב' כהן הזמינה עבורה ועבור בעלה טיול מאורגן למרוקו. מארגנת הטיול הסדירה ביטוח נסיעות לכלל משתתפי הקבוצה כחלק מהמחיר הכולל של הטיול. במהלך אחד הטיולים הרגליים נפצעה גב' כהן, הובהלה לטיפול רפואי דחוף, נותחה ואושפזה, הוטסה לישראל והמשיכה לקבל טיפול רפואי ארוך ונותרה עם אחוזי נכות גבוהים ואובדן כושר עבודה מלא. בחלוף חודשים רבים ולאחר שנזקיה התגבשו במלואם ביקשה גב' כהן לתבוע את נזקיה, אולם אז נתחוור לה כי מארגנת הטיול רכשה, באמצעות סיטונאית תיירות במרוקו, פוליסת ביטוח מחברת ביטוח במרוקו שקבעה סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט במרוקו.        

במקרה של בני הזוג אברהם, שנסעו לטיול מאורגן בסלובקיה, רק בעליה למטוס הם קיבלו דפי מידע הקשורים לטיול וזאת לאחר שהיה קושי להשיג את נציגי מארגנת הטיול באמצעות הטלפון, וכאשר קיבלו את דפי המידע, הבינו כי על המשתתפים בטיול היה לדאוג בעצמם לביטוח רפואי. וכצפוי, לאחר שיט בנהר הופנו המטיילים על ידי המדריך לשירותים וביציאה מהשירותים נפלה גב' אברהם ונחבלה ברגלה הימנית.

בתקנות 2 ו – 3, לתקנות שירותי תיירות (חובת גילוי נאות) תשס"ג-2003, נקבע, בין היתר, כדלקמן:

"2.  (א) סוכנות נסיעות תיתן למי שרוכש חבילת תיור שהיא מוכרת (להלן- לקוח) או למבקש לרכוש חבילת תיור כאמור, מידע בכתב בכל הנוגע לשירותים הניתנים במסגרת חבילת התיור.

(ב)        מידע כאמור בתקנה משנה (א) , יימסר באופן שיאפשר הזדמנות סבירה לעיין בו לפני רכישת חבילת התיור , ככל שניתן בנסיבות הענין.

3.         פרטי המידע שחובה על סוכנות נסיעות לגלותם לפי תקנה 2 הם כמפורט להלן:...........

(3) (ג) מידע שבידי סוכנות הנסיעות שקרוב לוודאי להניח שלו ידע אותו הלקוח היה נמנע מרכישת חבילת התיור;".

מתוך האמור לעיל עולה, כי לסוכנות נסיעות/מארגנת טיולים קמה החובה למסור ללקוחות מידע באופן שיאפשר להם הזדמנות סבירה לעיין באותו מידע לפני רכישת הטיול, וכי על מידע זה לכלול, בין היתר, מידע אשר: "קרוב לוודאי להניח, שלו ידע אותו הלקוח, היה נמנע מרכישת חבילת הטיול".

מדובר בהספקת "חבילת תיור" מאורגנת שבמסגרתה דואגים לכל צרכיהם של הלקוחות במהלך הטיול המאורגן. בנסיבות אלה, הלקוח, כאדם סביר, רשאי להניח, שהמארגנת תדאג להוצאת ביטוח רפואי ומשנמנעה המארגנת מלהוציא ביטוח רפואי, חובה היה עליה להודיע מבעוד מועד על כך.

וקרוב לוודאי להניח שכל לקוח היה נמנע מרכישת חבילת תיור, או לכל הפחות פוליסת ביטוח, הקובעת לתושב ישראל סמכות שיפוט ייחודית לבתי המשפט במרוקו.

חובת הגילוי של מארגנת הטיול קמה גם מכוח דיני החוזים, מעיקרון תום הלב במשא ומתן, הכולל כל מידע מהותי שעשוי להשפיע על רצונם של הלקוחות להתקשר עימה בחוזה. גם שתיקתה של מארגנת הטיול, אשר לא גילתה את המידע המלא בנוגע לביטוח מחברת ביטוח במרוקו עם סמכות שיפוט ייחודית, מהווה הפרת עיקרון תום הלב, שכן:

"הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום-לב יכולה ללבוש צורתו של מחדל או של אי-גילוי עובדות, כאשר על-פי הנסיבות היה מקום לצפות לכך שהאדם, המנהל משא ומתן, יגלה אותן לצד השני. הגילוי המתחייב מסעיף 12 אינו דווקא גילוי כתוצאה משאלותיו של הצד השני. אלא יש נסיבות, בהן מתחייבת מסירת פרטים יזומה של מידע, שהוא חיוני למי שנמצא במשא ומתן לקראת כריתת חוזה." (ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4), 673, 696).

בפס"ד דיקמן נ' דיזנהויז –יוניתורס חיפה (1984) בע"מ, הזוג דיקמן הזמינו באמצעות סוכנות הנסיעות שיט של חברת "פרינסס קרוזס". בעת ההזמנה שילמו הזוג גם עבור ביטוח ביטול הנסיעה. יומיים לפני מועד ההפלגה חלה הידרדרות במצבו הרפואי של אביו של מר דיקמן והוא אושפז בבית חולים במצב קריטי. מר דיקמן הודיע לסוכנות הנסיעות על ביטול השיט, וביקש לקבל החזר של התשלום עבורו. בקשתו נדחתה, שכן ביטוח ביטול הנסיעה בחברת פרינסס תקף עד ארבעה ימים לפני הנסיעה.

הצדדים נחלקו ביניהם בשאלה, האם יידעה סוכנות הנסיעות את דיקמן מראש, כי ביטוח הביטול תקף עד ארבעה ימים לפני השיט. בעוד שהזוג דיקמן טען, כי עובדה זו הובאה לידיעתו בדיעבד, רק לאחר ביטול הנסיעה, טענה סוכנות הנסיעות, כי עובדה זו הובאה לידיעתו מראש, וחרף זאת הוא בחר שלא לרכוש באמצעותה ביטוח נוסף שהיה מקנה כיסוי גם לביטול השיט בארבעת הימים שקדמו לו.

כבעל כרטיס אשראי מסוג "פלטיניום" זכאי דיקמן לביטוח למקרה מן הסוג שארע לו ללא כל עלות. דיקמן גילה דעתו, כי היה מעוניין לערוך ביטוח ביטול, שכן רכש ביטוח כזה באמצעות סוכנות הנסיעות. אין כל היגיון בכך שלא יפעיל את הביטוח לו הוא זכאי דרך חברת כרטיסי האשראי, שכאמור אינו כרוך בעלות מצידו, אלא אם כן אכן סבר, כי הוא כבר מבוטח למקרה של ביטול במסגרת הביטוח שרכש באמצעות סוכנות הנסיעות.

מחובתה של סוכנות נסיעות לידע את הלקוח בדבר תחולתו של ביטוח הביטול שהוא רוכש. דיזנהויז לא חלקה על חובה זו. במיוחד במקרה כמו זה, בו מדובר בעסקה בסכום ניכר, של למעלה מ-20,000 ₪, סוכנות נסיעות אינה יוצאת ידי חובתה במסירת המידע בעל פה, בשיחת טלפון, כפי שעשתה דיזנהויז. היה עליה לוודא, כי דיקמן אכן מודע למגבלות, ומבין אותן. הדבר יכול להיעשות בנקל, על ידי מסירת מסמך ללקוח בו מפורטת גם תקופת תוקפו של הביטוח. במקרה דנא סוכנת הנסיעות בדיזנהויז ציינה בחקירתה הנגדית, כי קיימת הנחיה לשלוח טופס כתוב הכולל את כל המידע, לרבות המידע בדבר תנאי הביטול, ללקוח, אולם היא לא עשתה כן.

לפיכך, נפסק כי דיזנהויז לא עמדה בחובתה לידע את הזוג דיקמן בדבר תנאיו של ביטוח הביטול ולוודא כי הינם מודעים לתנאים אלה, וכי אילו היה הזוג דיקמן מודע להגבלה בדבר תוקפו של ביטוח הביטול הוא היה דואג לכיסוי ביטוחי חלופי, וכי על דיזנהויז לפצותם בגין נזקיהם כתוצאה מכך שלא ידעו את תנאיו של ביטוח הביטול, ולכן נמנעו מלדאוג לביטוח חלופי.

ממקרה אחר, של הזוג קריצמן, אנו למדים על החשיבות שברכישת פוליסת ביטוח מייד עם רכישת שירותי התיירות. הלה הזמינו טיול לארצות הבלטיות, אולם 16 ימים קודם ליציאה אושפזה גב' קריצמן במשך 4 ימים בגין דימום קשה מאפה, ולאחר שחרורה ניסתה להזמין ביטוח רפואי לנוסעים לחו"ל, אך נדחתה על ידי שלוש חברות ביטוח בגין אשפוזה התכוף לפני הנסיעה. אילו פעלו הזוג קריצמן בהתאם להמלצת מארגנת הטיול, וערכו ביטוח רפואי בשלב מוקדם, ולא המתינו עד שבועיים לפני הטיול, יכלו הם לקבל בחזרה את דמי הביטול המלאים מאותה חברת ביטוח שהייתה מבטחת אותם. הם התרשלו בכך שלא הזמינו בשלב מוקדם ביטוח רפואי לנוסעים לחו"ל, אלא חיכו עד 12 ימים לפני הטיול, והיה מאוחר מידי כי באותו שלב כבר אושפזה גב' קריצמן ואף חברת ביטוח לא הסכימה לבטחה בגין כך.

יוער ויואר, כי לפי פסיקות שונות על פניו סוכנות נסיעות שעוסקת בתיווך לעניין ביטוח רואים בה, לצורך עניינים מסוימים, כסוכנות ביטוח (סעיף 32 לחוק חוזה הביטוח מגדיר סוכן ביטוח כ- "מי שעוסק בתיווך ביטוחים בין מבוטחים לבין מבטחים"), אלא שסעיף 24 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ביטוח), התשמ"א-1981, מטיל חובת רישוי על מי שרצונו לעסוק בתיווך לעניין ביטוח. בית המשפט המחוזי בחיפה נתן דעתו על סוגיה זו בגדרי ע"א (מחוזי חיפה) 3778/06 ניסים איפרגן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, שם נקבע, כי יש לראות בקופת חולים העוסקת בתיווך לעניין ביטוח כסוכן ביטוח.

בהתאם לכך, ישנם בתי משפט שבחרו להשקיף על סוכנות נסיעות כעל סוכנת ביטוח וקבעו כי ככזו מוטלות עליה החובות המוטלות בדין על סוכן ביטוח, כל זאת בנוסף לחובותיה כסוכנות נסיעות. לשיטתם, מוטלת חובה על סוכנות הנסיעות העורכת ביטוח המכסה חבות במקרה של מחלות קודמות למשל להציג שאלות הנוגעות למהותן, מצבן וטיבן של המחלות הקודמות. כל עוד בחר המבטח, באמצעות סוכנות הנסיעות, שלא לשאול דבר, הרי ראוי לראות את הפוליסה ככוללת כל מחלה קודמת שהיא.

על אף האמור לעיל, חשוב לציין כי לעניין סוכן נסיעות כסוכן ביטוח לא נקבעו מסמרות וכי אין בפסיקות בתי המשפט הנ"ל כדי לחייב את הערכאות הגבוהות יותר.

 

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.

 

email this page to a friend